חובר ע"י משתתפי השתלמות אודיולוגיה חינוכית תשס"ז: ד"ר אורלי הלפרן, מדריכה ארצית לאודיולוגיה חינוכית, ד"ר טובה מוסט, יועצת מדעית, בההא אלדין אגברייה, נועה אגרנוב, חגית אופק, זיוה דון, יסמין זבטא, אריאלה זייצ'יק, מיה מחאג'נה , חולוד מטאנס-סכס, צביה מעין, סנא משעור, אורית נתיב ספראי, בילי פינגלה, רחלי פרידמן, ציפי פרייר-קפלן, רחל צאלון, נעמה צח, ח'לוב קעואר, חנה קופר, אסנת רביב, נועה שמשוני ביטון.
אודיולוגיה- מדע העוסק בחקר השמיעה, באבחון, בטיפול ובשיקום בעיות שמיעה.
צליל- הינו רטט של האוויר הנגרם על ידי מקור רוטט. נהוג לתאר את הצליל כגל.
עוצמת הצליל (intensity) – העוצמה מתוארת באמצעות יחידת מדידה הקרויה "דציבל" ומסומנת ב- dB. ה עוצמה היא המונח הפיזיקאלי לתחושה הסובייקטיבית של "חוזק הצליל" (loudness). צליל חזק הוא בעל עוצמה גדולה (כלומר, בעל מספר גבוה של dB, למשל: 100dB). צליל חלש הוא בעל עוצמה קטנה (בעל מספר נמוך של dB, למשל: 30dB). האדם שומע ומבחין בטווח רחב של עוצמות ( 0dB ועד 120dB ). עוצמות חזקות מדי עלולות לגרום לתחושת כאב.
תדירות (frequency) – התדירות מתוארת באמצעות יחידת מדידה הקרויה "הרץ" ומסומנת ב – Hz. התדירות היא המונח הפיזיקאלי לתחושה הסובייקטיבית של "גובה הצליל /קול" (pitch). צליל גבוה הוא בעל תדירות גבוהה (כלומר, בעל מספר גבוה של Hz, למשל: 8000Hz) צליל/קול גבוה, למשל, הוא "סופראן" או ציוץ ציפורים. צליל נמוך הוא בעל תדירות נמוכה (מספר נמוך של Hz, למשל: 500Hz). צליל/קול נמוך הוא למשל "באס" או תוף. האדם שומע תדירויות בתחום של .20-20000Hz
השמיעה היא אחד מחמשת החושים. תהליך השמיעה הוא תהליך מורכב, אשר בו סוגי צליל שונים נקלטים באופן פיזיולוגי באמצעות האוזן ומקבלים משמעות במוח המאזין. כבר בעודו ברחם מגיב העובר לצלילים.
מערכת השמיעה מורכבת מהאוזן, עצב השמיעה ומרכז השמיעה במוח.
לאוזן שלושה חלקים עיקריים: אוזן חיצונית, אוזן תיכונה ואוזן פנימית.
האוזן החיצונית- מורכבת מהאפרכסת ותעלת השמע שמובילה לעור התוף. עור התוף חוצץ בין האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה. תפקידה של האפרכסת הוא לרכז את גלי הקול.
האוזן התיכונה- מתחילה בעור התוף ומסתיימת בחלון הסגלגל. זהו חלל מאוורר, בנפח כ – 1 סמ"ק (כקוביית סוכר), המכיל את שלוש עצמות השמע: (פטיש, סדן,ארכובה). האוזן התיכונה מחוברת אל חלל האף והלוע בעזרת צינור שמכונה "חצוצרה". הצינור משמש לאוורור ולהשוואת לחצים. תפקידה של האוזן התיכונה הוא להגביר את הקול ולהעבירו לאוזן הפנימית.
האוזן הפנימית- מורכבת משני איברים עיקריים:איבר השמיעה הקרוי שבלול ואיבר שיווי המשקל. השבלול מכיל את קצות העצבים התחושתיים (= תאי השיער) ונוזלים. תאי השיער קולטים את הגירוי השמיעתי וממירים אותו לאותות חשמליים המועברים למוח באמצעות עצב השמיעה.
עצב השמיעה- העצב האחראי להעברת המידע השמיעתי מהשבלול אל מרכז השמיעה במח.
מסלול השמיעה – הוא הדרך בה עובר הגירוי השמיעתי לאורך מערכת השמע. הצליל/קול מגיע אל האוזן, עובר דרך האוזן החיצונית ומרטיט את עור התוף. עצמות השמע (פטיש, סדן וארכובה) באוזן התיכונה מעבירות את הרטיטה אל האוזן הפנימית, אל השבלול ונוזליו. תנועת הנוזלים מגרה את תאי השיער שבשבלול והגירוי המכאני (הרטיטה) הופך לגירוי כימי-חשמלי בצורת עירור עצבי (neural excitation). עצב השמיעה מעביר את הגירוי דרך גזע המוח, מוח הביניים והתלמוס אל קליפת המוח השמיעתית (auditory cortex).
רק כאשר הושלם מעבר הגירוי השמיעתי במסלול והוא נקלט ופוענח בקליפת המוח ניתן לומר כי התרחשה שמיעה.
מכון אודיולוגי – מכון לאבחון ושיקום השמיעה (בדיקות שמיעה, התאמת עזרי שמיעה, טיפולים וכו').
חדר אטום – תא אטום לרעש, שבו מתבצעת בדיקת השמיעה.
אודיומטר – מכשיר למדידת רמת השמיעה בטווח תדירויות שונות.
בדיקות שמיעה – בדיקות המעריכות את התפקוד השמיעתי של אדם בתגובה לגירויים של צלילים ו/או דיבור. ישנן בדיקות סינון וישנן בדיקות מעמיקות יותר. חלק מהבדיקות הן התנהגותיות (התלויות בתגובות התנהגותיות רצוניות של הנבדק) וחלקן בדיקות אובייקטיביות ( בהן מתקבלת תוצאה הנמדדת באמצעות מכשירי מדידה שונים).
בדיקות סינון – בדיקות הנערכות לאוכלוסיות גדולות במטרה לאתר לקות בשמיעה. הבדיקות הן קצרות ומהירות אך אינן מקיפות ולכן אלו שאותרו (בד"כ ילדים) נשלחים לבדיקה מעמיקה כדי לאשר/לשלול לקות בשמיעה. קיימות בדיקות לגילאים שונים, החל מהלידה. לעיתים נעשות גם בדיקות סינון במקומות עבודה רועשים.
סף השמיעה – העוצמה החלשה ביותר שבה אדם מתחיל לשמוע את הצלילים השונים. ניתן למדוד סף שמיעה לצלילים טהורים וסף שמיעה לצלילי דיבור. התוצאה מוצגת בדציבלים.
בדיקת צלילים בהולכת אוויר (air conduction) – בדיקת סף השמיעה לצלילים המושמעים לנבדק דרך אוזניות או באמצעות רמקולים.
בדיקה בהולכת עצם (bone conduction) – בדיקת סף השמיעה לצלילים המועברים ישירות לאוזן הפנימית באמצעות הרטטת עצמות הגולגולת.
בדיקת free field – בדיקת שמיעה בחדר אטום באמצעות רמקולים, ללא אוזניות.
אודיוגרמה – תרשים המסכם את תוצאות בדיקת השמיעה בתגובה לצלילים בתדירויות שונות ולדיבור. התרשים מצביע על חומרת וסוג הירידה בשמיעה, בכל אוזן בנפרד.
סף השמיעה לדיבור (S.R.T. – Speech Recognition Threshold) – עוצמת הקול החלשה ביותר הנדרשת על מנת שאדם יצליח לחזור על מחצית ממילים דו הברתיות המושמעות לו (כמו: אוטו, בובה). התוצאה מוצגת בדציבלים.
סף לגילוי קול (V.D.L – Voice Detection Level) – העוצמה המינימאלית הנדרשת כדי שהאדם ישים לב לקיום קול. התוצאה מוצגת בדציבלים.
מבחן דיסקרימינציה – יכולת הבחנה שמיעתית למילים חד-הברתיות (כמו: גיס, טל), המוצגות לנבדק בעוצמה מספקת מעל סף השמיעה לדיבור. התוצאה מוצגת באחוזים.
"בננת" השמיעה – אזור המתאר את פיזור צלילי הדיבור (של שיחה רגילה) על פני האודיוגרמה ומכונה כך בשל צורתו.
התניה בבדיקת שמיעה לילדים – הליך בו נעשה שימוש במשחקים לצורך קבלת תגובה התנהגותית לגירוי השמיעתי הניתן בבדיקה. לדוגמא: הילד מתבקש לבצע פעולה במשחק (כמו למשל, להשחיל טבעת על מוט), כתגובה לכך ששמע את הגירוי.
בדיקת היענות אקוסטית (טימפנומטריה) – שיטה אובייקטיבית המעריכה את מידת ההיענות של עור התוף כתגובה להפעלת לחץ משתנה עליו. בבדיקה מוכנס חיישן/אטם לתעלת השמע. תוצאת הבדיקה מתעדת את תנועות עור התוף אשר מושפעות ממידת התקינות של המערכת ההולכתית (למשל: המצאות נוזלים באוזן התיכונה).
בדיקת הדים קוכליאריים (Oto Acoustic Emission test) – בדיקה אובייקטיבית ומהירה, באמצעותה ניתן לאתר ליקוי שמיעה בינוני ויותר. בבדיקה מוחדר חיישן מיוחד לתעלת השמע וצליל מועבר לתוך האוזן. במצב של שמיעה תקינה, מתקבל בתגובה לגירוי צליל, שחוזר מן השבלול. אם קיימת ירידה בינונית ויותר בשמיעה, לא מתקבל צליל כזה. בדיקה זו משמשת לרוב לסינון שמיעה בילודים.
בדיקת A.B.R (Auditory Brainstem Response) – בדיקה אובייקטיבית בה נבדקת הפעילות החשמלית של עצב השמע וגזע המוח בתגובה לגירוי שמיעתי. הבדיקה מכונה גם BERA (Brainstem Evoked Response Audiometry ).
הערכת התפיסה השמיעתית – בדיקות המעריכות תגובות לגירויים שמיעתיים שונים, מגילוי צלילי סביבה ועד תפיסת דיבור. הבדיקות יכולות להיות הערכה ישירה של הנבדק או מילוי שאלונים על ידי ההורים ו/או הצוות המטפל. הבדיקות כוללות למשל, את מבחן לינג, שאלוני MAIS, ESP (Early Speech Perception) ועוד.
מבחני תפיסת דיבור – בדיקות המעריכות את היכולת לתפוס הגאים, מלים ומשפטים, בתנאי שקט ובתנאי רעש, עם או בלי קריאת דיבור, במערך פתוח או סגור. מבחני תפיסת דיבור מהווים חלק מתהליכי אבחון השמיעה אצל ילדים, עם או בלי מכשירי הגברה, לבחירת מועמדים להשתלה ולבדיקת יעילות מכשירי שמיעה ו/או שתל.
ירידה בשמיעה – חסך הנגרם בשל נזקים או ליקויים תפקודיים לאורך מסלול השמע. הכוונה היא כי בכל תחנה במסלול השמע תתכן הפרעה למעבר הגירוי השמיעתי, אשר תגרום לפגיעה ביכולת האדם לקלוט ולפענח צלילים מסוגים שונים. ניתן לתאר את הירידה בשמיעה כמסנן (פילטר) אקוסטי הגורם להפחתה, לעיוות ולמריחה של הצלילים העוברים דרכו. הירידה בשמיעה יכולה להיות מולדת או נרכשת, וכתוצאה מגורם תורשתי או סביבתי.
ניתן למיין את הירידות בשמיעה על פי מקום הפגיעה לאורך מסלול השמע:
ירידה הולכתית בשמיעה – ירידה בשמיעה שמקורה בהפרעה בתפקוד של אחד או יותר מרכיבי האוזן החיצונית או התיכונה . כתוצאה מכך, נפגמת ההולכה התקינה של גלי הקול אל האוזן הפנימית. בירידה בשמיעה זו נגרמת הפחתה בסף השמיעה לצלילים השונים, מירידה מינימלית ועד ירידה בינונית- חמורה. ירידה הולכתית היא במקרים רבים הפיכה.
ירידה תחושתית – עצבית בשמיעה – ירידה בשמיעה הנוצרת בעקבות נזק לתאי השער באוזן הפנימית או לעצב השמע, הגורם לכשל ביכולת האוזן פנימית להיענות לצליל, או לכשל בהעברת המידע למוח. הירידה בשמיעה גורמת לא רק להחמרת סף השמיעה לצלילים השונים אלא גם משפיעה על יכולת ההבחנה בין צלילי הדבור השונים וכתוצאה מכך על היכולת להבין את הדיבור והיא יכולה להיות בכל הדרגות: מירידה מינימלית ועד חירשות עמוקה. ירידה תחושתית עצבת היא, לרוב, בלתי הפיכה.
ירידה מעורבת בשמיעה – ירידה זו מוגדרת כשילוב של ירידת שמיעה תחושתית עצבית עם ירידת שמיעה הולכתית.
ירידה מרכזית בשמיעה – ירידה בשמיעה הנגרמת כתוצאה מנזק למסילה העצבית השמיעתית במערכת העצבים המרכזית, או עקב תת גרייה שמיעתית. לקות זו לא תתבטא בהכרח בירידה בשמיעה, אלא בקושי במיקום צלילים, בהבחנה ביניהם ובזיהוים על רקע רעש או על רקע גירויי דיבור.
דירוג חומרת הירידה בשמיעה (עפ"י ASHA 1997-2004)
כבדות שמיעה (hard of hearing) = מבחינה אודיולוגית מדובר בירידה בשמיעה עד ל-dB90.
חירשות (deafness) = מבחינה אודיולוגית מדובר בירידה בשמיעה מעל dB90.
חשוב לציין כי ניתן להתייחס לכבדות שמיעה ולחירשות מבחינה תרבותית, ללא תלות בחומרת הירידה בשמיעה. במקרה זה, אנשים כבדי שמיעה יוגדרו כמי שמשייכים עצמם לעולם השומעים ומתקשרים באמצעות השפה המדוברת ואילו אנשים חירשים יוגדרו כמי שמשייכים עצמם לקהילת החירשים ומתקשרים באמצעות שפת הסימנים.
ירידה קדם שפתית (pre lingual) – ירידה בשמיעה הנוצרת לפני גיל רכישת השפה והדיבור.
ירידה בתר שפתית (post lingual) – ירידה בשמיעה הנוצרת במהלך התפתחות השפה והדיבור או לאחריה.
ירידה חד צדית – ירידה בשמיעה באוזן אחת בלבד ובאוזן השנייה השמיעה תקינה.
ירידה דו צדית – ירידה בשמיעה בשתי האוזניים.
ירידה סימטרית – ירידה בשמיעה בה חומרת הירידה וצורת העקומה זהות בשתי האוזניים.
ירידה אסימטרית – ירידה בשמיעה בה חומרת הירידה וצורת העקומה שונות בכל אוזן.
ירידה תנודתית – ירידה בשמיעה בה חומרת ירידת השמיעה משתנה – לעיתים משתפרת ולעיתים מחמירה. תנודתיות זו אופיינית לירידה בשמיעה הנגרמת כתוצאה מהמצאות נוזלים באוזן התיכונה.
ירידה יציבה – ירידה בשמיעה בה חומרת הירידה בשמיעה נשארת קבועה.
ירידה מתקדמת (פרוגרסיבית) – ירידה בשמיעה המתפתחת בהדרגתיות והמחמירה עם הזמן.
ירידה פתאומית – ירידה בשמיעה המתרחשת באופן פתאומי ומהיר.
קלינאי/ת תקשורת- מומחה/ית לאבחון, טיפול ושיקום בעיות שמיעה, תקשורת, שפה ודיבור. קלינאי/ת העוסק/ת בתחום השמיעה נקרא/ת גם אודיולוג/ית וקלינאי/ית העוסק/ת בתחום הדיבור והשפה נקרא/ת גם מרפא/ה בדיבור (speech therapist) . קלינאי/ת העובד/ת במערכת החינוך נקרא/ת גם קלינאי/ת תקשורת חינוכי/ת. קלינאי/ת תקשורת חינוכי/ת המטפל/ת בילדים עם ליקוי שמיעה, במערכת החינוך נקרא/ת גם אודיולוג/ית חינוכי/ת . העבודה מתמקדת בשיקום התפקוד השמיעתי, השפה והדיבור של התלמיד, תוך כדי שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי, ההורים, הרופאים המטפלים ומכוני השמיעה.
מורה לתלמידים עם לקוי בשמיעה- מורה שהוכשר/ה ללמד ילדים עם לקוי שמיעה במסגרות החינוכיות השונות.
מורת "שמע"/מורה תומכת – מורה לתלמיד עם לקוי שמיעה, הלומד בכיתה רגילה, המסייעת לו להשתלב באופן מרבי במסגרת הלימודית באמצעות הוראה פרטנית, הדרכת צוות והדרכת הורים.
מתרגם/ת חינוכי/ת – מתורגמן/ית משפה דבורה לשפת הסימנים (ולהפך) אשר עבר/ה קורס מתורגמנים לשפת הסימנים. תפקידו לתרגם ולתווך את החומר הנלמד לתלמיד הנזקק לערוץ החזותי ללמידה .
סייעת- מורת עזר עבור תלמידים בחינוך המיוחד ובחינוך הרגיל שנזקקים לסיוע אישי במהלך שהותם במסגרת החינוכית. הסיוע כולל תמיכה לימודית/טיפולית, ליווי ותיווך.
רופא א.א.ג- רופא מקצועי שתחום התמחותו הוא אף, אוזן וגרון.
שילוב פרטני (אינדיבידואלי)- תלמיד בעל צרכים מיוחדים הלומד בתוך גן/כיתה רגילה בבי"ס רגיל, לאחר שעבר וועדת שילוב. הילד יכול לקבל סיוע בתוך ביה"ס או במרכז טיפולי לימודי מחוץ לביה"ס.
גן/כתה משולבים- גן/כתה רגילה בהם עד 1/3 מהתלמידים הם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. בגן/כתה המשולבים עובדות שתי גננות/מורות ובעלי מקצוע פארה רפואיים.
כיתת שילוב- 1. כיתה מיוחדת בבי"ס רגיל שבה לומדים ילדים בעלי צרכים מיוחדים, כאשר בחלק ממקצועות הלימוד ובפעילויות החברתיות הילדים משולבים בכיתות הרגילות בביה"ס.
2. כיתה רגילה בבי"ס רגיל בה משולבים מספר תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, המקבלים בתוך המערכת תמיכה לימודית נפרדת בקבוצות קטנות.
גן/כתה/בי"ס מיוחדים – מסגרת חינוכית נפרדת לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, השייכת לאגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך, אליה מופנים תלמידים לאחר ועדת השמה, לפי הגדרת צרכיהם המיוחדים.
קיימים ארגונים שונים העוסקים בשיקום ילדים עם לקות בשמיעה וחלקם אף מהווים מסגרת חינוכית העונה על כל צרכיהם השיקומיים. הם מתייחסים לתחום השמיעתי, התקשורתי, הלימודי, החברתי והרגשי של הילדים עם הלקות בשמיעה וכוללים, בין השאר, אבחונים שונים, טיפולים פארארפואיים פרטניים ו/או קבוצתיים, השאלות מכשירים, הדרכות לצוותים חינוכיים, הדרכות להורים ועוד.
המסגרות החינוכיות הקיימות בארץ במסגרת הארגונים השונים הן:
מיח"א –מסגרת גנית שיקומית-חינוכית מגיל האיתור ועד גיל בית ספר.
שמע – מסגרת שיקומית- חברתית מגיל בית ספר יסודי ותיכון.
שמע קולנו – ארגון חרדי שיקומי-חינוכי מגיל האיתור ועד גיל 21 .
שמעיה – עמותה חרדית שיקומית-חינוכית מגיל האיתור ועד בגרות.
כמו כן קיימים ארגונים נוספים, הקשורים בטיפול באנשים עם לקות בשמיעה:
בקול – ארגון של אנשים כבדי שמיעה ומתחרשים אשר הוקם על ידם. מטרות הארגון הם: השגת שוויון הזדמנויות לאנשים כבדי שמיעה בכל תחומי החיים, הפיכת מדינת ישראל לנגישה עבור כבדי שמיעה בעזרת הגברה במוסדות ציבור, כתוביות בטלוויזיה וכן הגברת המודעות הציבורית לצרכים וזכויות של כבדי שמיעה.
המכון לקידום החרש – ארגון שמטרותיו הן ייזום, פיתוח ויישום שירותים מקצועיים לחרשים ולכבדי שמיעה, קידום פרויקטים מקצועיים כמו: שירותי תמיכה לסטודנטים חרשים וילדים חרשים ופיתוח שירותי בריאות הנפש.
אגודת חרשים (אח"א) – עמותה לעזרה הדדית של חרשים למען חרשים. מטרתה לפעול לרווחת האדם החרש והקהילה חרשת לקידום זכויותיהם ותרבותם.
המרכז לחרש עיוור, מכון בית דוד – מסגרת המפעילה מערך טיפולי שיקומי וחברתי לאוכלוסיה בעלת ליקוי כפול: בשמיעה ובראיה.
AV – עמותה הפועלת לשיקום ילדים עם לקות בשמיעה, בגישה השמיעתית מילולית.
עמותת כפר קאסם ללקויי שמיעה – עמותה הפועלת למען הגברת המודעות בקהילה לעניין האנשים עם ליקוי שמיעה, צרכיהם ומימוש זכויותיהם ולמען פיתוח שירותים בעבורם ובעבור משפחותיהם.
האדיל אל חמאם – עמותה המוקמת באום אל פאחם, לקידום אנשים עם ליקוי שמיעה.
סוכנות מכשירי שמיעה- מקום בו נמכרים עזרי שמיעה, מכשירי שמיעה, מכשירי FM , שתל קוכלארי ואביזרי עזר. בכל סוכנות נמכרים אביזרים המיוצרים ע"י חברות מסוימות וניתן שרות לתחזוקת העזרים לאחר הרכישה.
מכון שמיעה ודיבור– מכון (בד"כ בבית חולים) הנותן מענה להפרעות בשפה, בדיבור ובשמיעה לאוכלוסיות השונות.לילדים ניתנים שרותי אבחון וטיפול בהפרעות שפה התפתחותיות, בהיגוי, בשטף ובגמגום, בקול (צרידות,אנפוף,חיך שסוע), באכילה ובליעה ובהפרעות שפה הקשורות ללקויות למידה. בתחום השמיעתי נערך תהליך בדיקות סינון לאיתור לקויי שמיעה אצל ילודים, אבחון ושיקום שמיעתי.
מתי"א/מת"י (מרכז תמיכה יישובי /אזורי) –מרכז טיפולי מטעם משרד החינוך המספק שירותים, הכוונה וטיפול לילדים בעלי צרכים מיוחדים הלומדים במסגרות החינוך השונות. זוהי הזרוע הביצועית והארגונית של תכנית השילוב לתלמידים עם צרכים חינוכיים מיוחדים, בפקוח החינוך המיוחד בכל רשות מקומית.
מכשיר שמיעה – מערכת הגברה אישית לאנשים עם ליקוי שמיעה המורכבת באוזן ומגבירה את צלילי הדיבור והסביבה
סוגי מכשירים:
חלוקה לפי צורה חיצונית:
מכשיר מאחורי האוזן – (BTE (Behind The Ear מכשיר שמיעה המונח מאחורי האפרכסת ומתחבר אל האוזן באמצעות אוזניה ומתאים לירידות שמיעה בדרגות שונות כולל ירידות חמורות
מכשיר בתוך האוזן (תוך אוזני) – (ITE ( In The Ear מכשיר שמיעה המונח בתוך האוזן
מכשיר בתוך התעלה – ITC (In The Canal ) מכשיר שמיעה המונח בתעלת השמע
מכשיר בעומק התעלה – CIC (Completely In the Canal ( מכשיר שמיעה זעיר נסתר המונח בעומק תעלת השמע
הערה: קיימים סוגים נוספים של מכשירים לירידות שמיעה מיוחדות
חלוקה לפי טכנולוגיות:
מכשירים אנלוגיים – מכשירים שההגברה בהם מתבצעת באופן שבו כל צליל הנכנס למכשיר מוגבר בהתאם לרמת ההגברה של המכשיר
מכשירים דיגיטאליים – מכשירים שההגברה בהם מתבצעת בשיטה דיגיטאלית – שיטת הפעולה מתבססת על שבב מחשב – DSP (Digital Signal Processing) אשר הופך את הצליל האנלוגי לסדרת ספרות אשר בעזרת חיבור למחשב חיצוני, ניתן לבצע בהם שינויים רבים ולהתאימם בצורה מדויקת יותר לצרכי השמיעה של לקוי השמיעה.
הגברה ליניארית – סוג הגברה האופייני למכשירים אנלוגיים כאשר כל הצלילים הנכנסים למכשיר השמיעה מוגברים במידה קבועה על פי הכיוון שנקבע מראש עד לגבול ההגברה של המכשיר
הגברה לא ליניארית – סוג הגברה האופייני למכשירים דיגיטאליים כאשר צלילים שונים בעוצמות שונות מוגברים במידה שונה בהתאם לכיוון המכשיר
מיקרופונים כיווניים – מערכת מיקרופונים המאפשרת הגברה טובה יותר של צלילים המגיעים מכיוון מועדף על מנת לסייע בשמיעה על רקע רעש ואיתור מקור הדיבור
ערוצים – תחומים מוגדרים בתוך טווח התדירויות של מכשירי השמיעה שניתנים לתכנות באופן נפרד.
הדגשת דיבור , סינון רעשים – תכונות הקיימות בחלק מהמכשירים הדיגיטאליים ומאפשרות הגברה טובה יותר של דיבור על רקע רעש
שתל קוכליארי/שתל השבלול – עזר לשיקום השמיעתי המבוסס על גירוי חשמלי של עצב השמיעה באמצעות אלקטרודות המוחדרות לאוזן הפנימית. האלקטרודות מתחברות בעזרת מגנט, המושתל מתחת לעור הגולגולת, אל מערכת של חלקים חיצוניים: מיקרופון ומעבד דיבור.
השתל הקוכליארי מיועד לאנשים בעלי ליקוי שמיעה חמור עד עמוק אשר אינם מפיקים תועלת מספקת ממכשירי שמיעה.
מערכות FM – מערכת אלחוטית הפועלות באמצעות גלי רדיו ומורכבות ממשדר לשימוש הדובר ומקלט לשימוש האדם עם לקוי השמיעה, ומטרתן להעביר את צלילי הדיבור ישירות מהדובר אל השומע, על מנת לשפר את מובנות הדיבור ולהתגבר על המרחק מהדובר ועל רעשי הסביבה
מערכת FM אישית – המערכת מורכבת ממשדר ומיקרופון לשימוש הדובר ומקלט המתחבר אל אוזני השומע באמצעות מכשיר השמיעה, או ללא מכשיר שמיעה באמצעות אוזניות או רמקול שולחני קטן
הגברה סביבתית – מערכת FM המיועדת לחדרים (בד"כ כיתות ) המבוססת על מערכת רמקולים המורכבת בחדר ומשדר הנמצא אצל הדובר
ההנגשה הינה התאמה פיזית של הסביבה החינוכית אשר תאפשר לילד ללמוד בתנאים אקוסטיים וחזותיים הולמים ככל האפשר, בהתאם לצרכיו השמיעתיים המיוחדים.
ההנגשה יכולה לכלול: תקרה אקוסטית, חיפוי קירות ורצפה, הצללת חלונות, מערכת הגברה סביבתית, מערכות FM וכד'. .
כל תלמיד עם ליקוי שמיעה, אשר עבר וועדת שילוב או השמה, זכאי להנגשת כתה בבית ספרו, ע"י משרד החינוך.
שפה דבורה– אוראלית : שפה המועברת באמצעות דיבור ושמיעה.
שפת סימנים – הינה השפה הטבעית לחירשים המועברת באמצעות הערוץ הידני חזותי. לשפת הסימנים יש חוקי תחביר ודקדוק ייחודיים משלה, והינה שפה ייחודית לכל ארץ וארץ כמו השפה המדוברת.
שפה מסומנת – שימוש בסימנים (מתוך שפת הסימנים של החרשים) כליווי, בו זמני, לדיבור המורה. הסימון אמור לעקוב אחר כל מרכיבי השפה הדבורה בשלמותם.
1. דו לשונית – הכוונה היא לגישה בה ההוראה מתנהלת בשפת הסימנים של החרשים (ללא שימוש בקול) ולצידה נלמדת שפת המקום המדוברת, כולל קריאה וכתיבה, כשתי שפות שונות. גישה זו לא קיימת במסגרות החינוך לחרשים בישראל.
2. תקשורת כוללנית – הכוונה היא לגישה בה נעשה שימוש בכל אמצעי התקשורת האפשריים: שמיעה (מכשירי הגברה), קריאת דיבור וסימון סימולטאני. היא מיושמת במרבית המסגרות לחינוך חרשים וכבדי שמיעה בישראל (בי"ס מיוחדים ומסגרות משלבות).
3. דיבור מרומז (cued speech) – הכוונה היא לגישה המשתמשת בדיבור רגיל ומסתייעת ברמזי איות בידיים, ליד אברי הדיבור, לשם קריאת הדיבור. גישה זו לא קיימת בישראל.
4. אוראלית/אאוראלית – הכוונה היא לגישה המשתמשת בשמיעה (באמצעות עזרי שמיעה), קריאת דיבור ודיבור לצורך התקשורת. בגישה זו לא נעשה שימוש באמצעים מנואליים (סימנים או ג'סטות) אך היא משתמשת בערוץ הוויזואלי בקריאת הדיבור. בישראל ניתן למצוא גישה זו בחלק מן המסגרות החינוכיות לחרשים, במסגרות החינוך הרגיל (השילוב האינדיבידואלי) ובטיפולים הניתנים בשמע.
5. אודיטורי/וורבאל – הכוונה היא לגישה המסתמכת על השמיעה בלבד לצורך תפיסת הדיבור והפקתו. גישה זו נמנעת לחלוטין משימוש ברמזים וויזואליים (גם לא קריאת דיבור). בישראל ניתן למצוא גישה זו בחלק ממסגרות החינוך הגניות, על פי דרישת הורים.
